פסק-דין בתיק ת"א 4225-06

1.         לפני תביעה אשר הוגשה על-ידי יורשי יהונתן שררה ז"ל (להלן - "המנוח") אלמנתו תמר שררה וילדיו, רון, רועי ויובל באמצעות אימם הנ"ל, לתשלום סך של 61,812 ש"ח.

2.         א.         בכתב התביעה טוענים התובעים, כי בסוף דצמבר 1995 או בסמוך לכך, התקשר הנתבע עם המנוח, שהיה מהנדס בנייה, בהסכם שלפיו יתכנן המנוח, תכניות בניה לשתי יחידות דיור, יכין ויערוך בקשה להיתר בניה במקרקעין הידועים כמגרש 1002, חלקה 117 בגוש 4585, וזאת בשכר של 2,500$ בצירוף מ.ע.מ. לכל יחידת דיור.

ב.         המנוח תכנן את שתי היחידות כאמור, הכין וערך בקשה להיתר בניה בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן- "החוק") והגישן לוועדה לתכנון ולבניה ביום 20.2.96.

ג.          לאחר מכן, בעקבות בקשת הנתבע, התקשרו הצדדים בעסקה נוספת, שלפיה יתכנן המנוח תכניות בניה לשלוש יחידות דיור במקרקעין הידועים כחלקה 62 בגוש 3878, יכין ויערוך בקשה להיתר בניה בשכר של 2500$ בצירוף מ.ע.מ. לכל יחידת דיור.

            ד.         התובעים טוענים, כי הואיל והמנוח הכיר היטב את הנתבע, תושב ותיק בגדרה, בעל

נכסים וקרקעות באזור והתרשם מנכונותו ויוזמתו לקדם פרויקטים לבניה ולממש פוטנציאל הקרקעות שבבעלותו ותוך ציפייה להתקשר עימו בעסקאות נוספות בעתיד, הסכים המנוח לתכנן את יחידות הדיור ללא דרישה לתשלום שכר הטרחה באופן מיידי.

ה.         בהתאם להסכם מסוף פברואר 1996, תכנן המנוח את שלוש יחידות הדיור, הכין וערך בקשה להיתר בניה כחוק והביאן לחתימת הנתבע שחתם עליהן ביום 22.3.96 והחתים את אגודת באר על תכניות הבניה ביום 29.4.96.

ו.          התובעים טוענים, כי המנוח פנה לנתבע פעמים רבות בבקשה לפרוע חובו שהגיע לסך של 12,500$ בצירוף מ.ע.מ.

הנתבע אמר, כי יסדיר את החוב ואין למנוח מה לדאוג, הוא ישלם למנוח את שכר טרחתו בהקדם.

המנוח אשר היה מוכר כאדם תמים, נוח, נעים הליכות וישר דרך, המתין בסבלנות לתשלום שכרו.

            ז.          ביום 24.2.98 התקבל היתר בניה לבניית שתי יחידות הדיור.

ח.         התובעים טוענים, כי נוכח התחמקותו של הנתבע מתשלום השכר, שלח לו הנתבע (צריך להיות המנוח - ר.ש.) מכתב דרישה בדואר רשום.

(למרות האמור בתביעה עותק המכתב נספח ה', אינו נמצא בתיק בית המשפט - ר.ש.).

            ט.         ביום 13.11.99 נפטר המנוח.

לאחר מותו, מגילוי מסמכים שהיו במשרדו, נודע ליורשיו, כי הנתבע ניצל את מותו כדי להתחמק מתשלום השכר שנותר חייב לו.

י.          התובעים טוענים, כי הנתבע חייב לשלם את שכר טרחתו של המנוח בהתאם להתחייבויות כלפיו בהסכם כאמור, כי המנוח ביצע את כל המוטל עליו על-פי ההסכם ותכנן את 5 יחידות הדיור. וכן, כי הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון המנוח.

3.         א.         בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי יש לדחות התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

מהתביעה עולה, כי לכל המאוחר קמה עילת התביעה למנוח בשנת 1996.

צו הירושה ניתן ביום 19.11.99 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 19.12.06, דהיינו, לאחר למעלה מ-7 שנים.